סליחה

"סליחה"…
כל חיי ביקשתי סליחה.
כל חיי סלחתי.
התכוונתי כשאמרתי "סליחה"
וגם באמת סלחתי.
אבל לא תמיד הבנתי על מה אני אמורה לבקש סליחה, לא תמיד רציתי לסלוח..
אבל "סליחה, סולחת"…
רציתי שקט, רציתי שלום, להימנע ממריבות ומהאנרגיה הלא נעימה שעפה באוויר.
רציתי ביטחון, שלווה ואהבה.
אז סלחתי למרות שכעסתי.
ביקשתי סליחה גם אם לא חשבתי שפגעתי,
ביקשתי סליחה לפעמים גם אם נפגעתי..
היום אני כבר מבינה את משמעות המילה "סליחה".
היום אני מבינה שאני סולחת קודם כל לעצמי.
על זה שלא הייתי קשובה לעצמי, על זה שלא הייתי מדויקת לעצמי,
על זה שנתתי לפחדים, לטראומות ולרגשות לנהל אותי.
על זה שאפשרתי לאחרים להסיט אותי מהמרכז שלי.
על זה שלא ראיתי את המצוקות של אחרים, אלא שראיתי את המעשים שהיו רק הסימפטומים על פני השטח ולא את עומקם של הדברים.
אני סולחת לעצמי שלא יכולתי לזהות, סולחת שלא הבנתי שלא תמיד היה מה לעשות.
סולחת לעצמי שלא שחררתי בזמן, ואולי הזמן הנכון זה בדיוק הרגע שהכל נגמר.
ואני סולחת,
קודם כל לעצמי כי באמת עשיתי כמיטב יכולתי.
אני סולחת לאנשים שהעבירו אותי את השיעורים שעברתי בחיי,
כי היום אני מבינה שגם הם עשו כמיטב יכולתם.
אני מבינה שחלקם פגעו מתוך הפגיעות של עצמם,
הרי לכל אחד מאתנו יש שדים בתוכו שלפעמים משתלטים עליו..
אני סולחת להם שבחרו לתת לשדים את הכוח, אני מבינה שבחרו בדרך זו כדי להגן על עצמם.
הם לא היו נגדי, הם פשוט היו בעד עצמם..
אני סולחת לאלוהים שרוב חיי מעמיד אותי במצבים לא פשוטים ולפעמים בלתי אפשריים,
אבל כנראה זו הדרך שהנשמה שלי בחרה לעשות תיקונים.
אני מבינה שבזכות האנשים האלה, המצבים, הכאב, השמחה, הטוב והרע,
אני מרפאת את נפשי, מתפתחת, מגלה את עצמי ומתקדמת הלאה בביטחון, למרות שהכיוון לא נודע.
היום אני כבר מודה לאלוהים, לאנשים בחיי וגם לעצמי על הטוב שהיה וגם על הרע,
הטוב היה טוב והרע הפך לטובה.
תודה.
סולחת.
סליחה.